החלטה בתיק בש"א 11197/06

1. המבקשת, חברה להשכרת כלי רכב, השכירה למשיבה 1 (להלן: "המשיבה") כלי רכב תמורת תשלום שכונה בהסכם בין הצדדים "דמי זכיינות" ודמי שכירות חודשיים אותם היה על המשיבה לשלם מידי חודש בחודשו לאורך תקופת ההשכרה. למשיבה הוקנתה הזכות להשכיר את כלי הרכב לצדדים שלישיים ולגבות בעבורם דמי שכירות.

2. לטענת המבקשת הפרו המשיבים את ההסכם בהפרות יסודיות לרבות הפסקת תשלומים להם התחייבו על פי ההסכם, הפרת נוהלי עבודה, הפרת תנאי יסוד בדבר אי ניתוק מערכת "איתוראן" ברכבים האמורים ועוד. נכון למועד הגשת הבקשה לסעדים זמניים, הוחזקו על ידי המשיבים חמישה רכבים של המבקשת והחוב הנטען בגין הפרת ההסכם היה בסך 374,111 ש"ח בצירוף פיצויים מוסכמים כקבוע בחוזה.

3. ביום 17.05.06 הוגשה על ידי המבקשת בקשה למתן סעדים זמניים דחופים, זאת לאחר שהסכסוך כולו הועבר לבוררת עו"ד חגית תירוש-צמחי. בית המשפט התבקש ליתן צו עשה המורה על החזרת הרכבים המצויים אצל המשיבות למבקשת וכן ליתן צו עיקול זמני על נכסי המשיבה, הכל כמפורט בבקשה.

ביום 21.05.06 ניתן צו עיקול כמבוקש בסעיף ב' לבקשה, היינו עיקול על כספים בלבד. לא ניתן צו עשה להחזרת הרכבים.

בתאריך 14.06.06 הוגשה בקשה להרחבת צו העיקול הזמני על כספים וזכויות נוספות של המשיבים וזכויות המגיעות למשיבים (הכל כמפורט בבקשה בבש"א 13400/06), כאשר לאחריהם הוגשו שתי בקשות על ידי המשיבות בהן נתבקשו ביטול העיקול והרחבתו כאמור.

הדיון שהתקיים בפני היום הוא לעניין ביטול העיקולים האמורים.

4. בין לבין הוגשה בש"א 11971/06 במסגרת המרצת פתיחה 653/06 בפני כב' השופט זפט, ליתן צו להחזרת כלי הרכב שמצויים בידי המשיבה. בהחלטתו מיום 22.06.06 נעתר השופט זפט לבקשה וקבע כי: "ג. אין חולק על שהבעלות בכלי הרכב היא של המבקשת. אף על כך אין חולק, שהמשיבה חדלה מאז פברואר 2006 לשלם דמי השכירות, שכן הוראות התשלום לא כובדו על ידי הבנק הנמשך, וזאת ללא קשר לטענות המועלות בתשובת המשיבה כנגד המבקשת..." עוד נקבע כי המשיבה לא הכחישה את ניתוק מכשירי ה"איתוראן" בכלי הרכב. אי לכך ניתן צו שהורה למשיבה למסור לאלתר את החזקה בארבעת כלי הרכב שפורטו בבקשה למבקשת.

5. בבקשה לביטול העיקול טוענת המשיבה כי העיקולים שהוטלו גורמים לה נזקים כבדים ביותר, ובהם אי עמידה בהתחייבויות כספיות כלפי צד ג', קשיי נזילות חמורים וסיכון לקריסה כלכלית. עוד נטען כי משנמסרו הרכבים לחזקת המבקשת, הרי הדבר ייתר את הצווים, שכן אין חשש שהם יבריחו את הרכבים. טענה נוספת היא ששווי הרכבים שהוחזרו למעשה הוא 230,000 ש"ח ואף יותר. החברה, נטען, שילמה למבקשת כ- 386,000 ש"ח בעסקה, ולכן ובנוסף לטענות אחרות שעניינן הפרות של המבקשת, נטען כי המשיבה אינה חבה למבקשת דבר, ומכאן שאין בסיס להטלת העיקולים ויש לבטלם.

6. המבקשת התנגדה לביטול העיקולים וטענה שלמרות החזרת הרכבים עדיין קיים חוב של המשיבה הנובע מהפרת ההסכם, מאי תשלום דמי השכירות, מהוצאת ה"איתוראן" מהרכבים ועוד, ולכן בשלב זה כל עוד לא הוכרע הסכסוך בהליכי הבוררות, אין מקום לביטול העיקול והרחבתו.

7. שקלתי את טענות הצדדים והגעתי למסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשת הביטול והיא נדחית. גם לאחר החזרת הרכבים על פי צו בית המשפט נותרו עדיין סוגיות חוזיות וכספיות פתוחות אשר טרם הוכרעו. לטענת המבקשת נותר חוב כספי של המשיבה בגין הפרת ההסכם וחובות שלא שולמו ופיצויים. המבקשת ציינה כי למעשה לא תפסה דבר על פי צווי העיקול שניתנו על בית המשפט וגם על פי הרחבת הצו, ולכן לאור העובדה שמדובר בחוב שהוא מעל לסך של 370,000 ש"ח יש מקום שהעיקול הזמני ישאר בעינו. הטלת עיקול זמני אינה תלויה בכך, שצפוי לתובע נזק שאין לו תקנה, או אפילו נזק בכלל. מטרת העיקול היא לייחד רכוש לביצועו של פסק הדין העתיד להינתן, ולאו דווקא למנוע הברחת הרכוש על ידי החייב, מכאן, שהתובע אינו חייב להוכיח, כי הנתבע עומד להבריח רכוש, או לעשות דבר אחר, אשר יכשיל את ההוצאה לפועל. השאלה אשר בית המשפט חייב לבדקה היא אם החוב, או הזכות לדבר שבעין, הוכחו לכאורה כאמור בתקנה 360 (ראה, י' זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, עמ' 585). 

נראה לי, לכן, בנסיבות העניין, ולאור העובדה כי קיימות ראיות לכאורה לחובות האמורים, כי יש להשאיר את צו העיקול שניתן ביום 21.05.06 והרחבתו מיום 22.06.06 על כנם.

הבקשה לביטול העיקולים נדחית בזאת.

הוצאות הבקשה בסך של 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ ישולמו למבקשת על ידי המשיבים.

ניתנה היום כ"ט בתמוז, תשס"ו (25 ביולי 2006) בהעדר הצדדים

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: